הרא"ה קוק – עץ אורן מלא 14/14 ס״מ
בלוק בגודל 14*14 מעץ אורן
ההדפסה היא ישירה על העץ (לא מדבקה)
בטכנולוגיה UV איכותית
הראי"ה קוק
ראי"ה קוק פעל בתחילת המאה ה-20, בתקופה שבה העם היהודי היה מפולג מאי פעם. הרבה יותר מהיום. גם אז עיקרו של המשבר היה אידיאולוגי. הייתה זו המהפכה הרדיקלית שהובילה הציונות החילונית ויצרה אתגר רעיוני יוצא דופן: היא החזירה את העם היהודי לארץ ישראל, אך יחד עם זאת הטיפה לחילון עמוק. העולם הדתי לא הצליח להתמודד עם הסתירה הפנימית הזו. מחד, כיצד יכול אדם דתי להתנגד לחזרה לארץ הקודש? ומאידך, כיצד יכול יהודי ירא שמים לתמוך בתנועה חילונית?
לא רק דתיים היו במבוכה. גם יהודים לא-דתיים רבים, שגדלו בבתים דתיים והתחנכו על ברכי היהדות, שאלו כיצד הם יכולים לזרוק הכול מאחוריהם. המשבר הרעיוני הוביל למשבר חברתי חמור. רבנים הוציאו קולות קוראים חריפים שלא לשתף פעולה עם התנועה הציונית "החופשית" (הכינוי לחילוניות באותם ימים). משפחות דתיות שילדיהן "נתפסו" לציונות התאבלו עליהם. גם חלוצים חילונים לא ידעו את נפשם מרוב געגועים לבית אבא אבל לא ידעו גם איך אפשר להיות בו זמנית חלוץ ומחובר למסורת. הסיטואציה הבלתי אפשרית הובילה למתח כבד מנשוא.
על רקע זה הופיע הרב קוק. לכאורה, הוא היה רב קלאסי, תלמיד חכם, עד שהחל לפתע לפרסם מאמרים בזכות הרצל והתנועה הציונית. במקום לגנות את החלוצים החילונים, הוא שיבח אותם כבוני הארץ וכבעלי "נשמות גבוהות". על הקרע החברתי הוא טען שלכל קבוצה - הדתיים, הלאומיים והאוניברסליים ("הקודש, האומה והאנושיות" בלשונו) – יש חשיבות ותפקיד. ובניגוד לרבנים שיצאו כנגד כל דבר חדש ("חדש אסור מהתורה") הוא טבע את המשפט "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
הרב קוק לא רק דיבר. הוא גם עשה. הוא נסע לבקר את החלוצים במושבות שלהם וקיים שיח מעמיק עם כל מי שמוכן היה לדבר.
הוא הפך לאחד ההוגים המשפיעים ביותר לאורך המאה האחרונה. הוא הפך לסמל של אחדות העם היהודי בעידן של שסעים ומחלוקות. הרעיונות החדשניים שלו יצרו פלטפורמה לחשיבה מחודשת. הוא הוכיח שניתן לחבר את ההפכים, שדת וחילוניות יכולות להשלים זו את זו, שהציונות היא הגשמת היהדות ושהיהדות לא סותרת ערכים אוניברסליים.
(ד"ר נתנאל פישר)